פסק-דין בתיק ת"א 1461-08-08

1.       בפני תביעת נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

2.      התובע, יליד 14/1/1963, נהג הסעות במקצועו, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 14/12/2007 במהלך עבודתו. התובע החליק תוך כדי ירידה מהמיניבוס בו נהג, נפגע ברגל שמאל עם חדירת גוף זר. בעקבות פציעתו, הובהל התובע לבית החולים הלל יפה בחדרה, שם אובחן שבר פתוח של הטיביה והפיבולה ברגל שמאל. התובע הועבר לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם בוצע ניתוח שחזור וקיבוע של השבר עם פלטה וברגים. התובע שוחרר מבית החלים בתאריך 23/12/2007 עם המלצה למנוחה למשך חודש ימים. בתאריך 17/6/2009 נותח התובע פעם נוספת לשם הוצאת הברגים.

3.       התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה. לתובע נקבעו נכויות זמניות כמפורט להלן:

3.1.   נכות בשיעור של 50% מתאריך  15/3/08 ועד לתאריך 30/6/08;

3.2.   נכות בשיעור של 40% מתאריך 1/7/08 ועד לתאריך 30/9/08;

3.3.   נכות בשיעור של 30% מתאריך 1/10/08 ועד לתאריך 31/12/08.

4.      בתאריך 22/1/2009 קבעה הוועדה הרפואית של המל"ל נכות יציבה של 20%. בהחלטת הועדה מתאריך 30/4/09, אומצה החלטת ועדת הרשות לעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ו - 1956, ונקבעה לתובע נכות צמיתה של 30%. לתובע שולמו דמי פגיעה בגין 91 ימים.

5.       רישיון הנהיגה הציבורי של התובע נפסל לתקופה שמתאריך 10/12/08 ועד לתאריך 20/6/2010 ובמועד האחרון לעיל הושב רישיונו אך התובע הוגבל לנהיגה ברכב עם תיבת הילוכים אוטומטית בלבד.

6.      לטענת התובע, מאז התאונה ועד עצם היום הזה הוא לא שב לעבודתו, והכל בשל מצבו הרפואי  והגבלת רשיונו לנהיגה ברכב עם תיבת הילוכים אוטומטית. התובע טען, כי הוא מתקשה למצוא עבודה במקום אחר. בשל עובדות אלה התובע ביקש להעמיד את נכותו התפקודית על 100%. בסיכומי התגובה מטעמו התובע שב וטען כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה באופן ניכר משיעור נכותו הרפואית ולכל הפחות יש להעמידה על 30%.

7.       הנכות התפקודית - הנכות הרפואית הינה מדד שבאמצעותו יכול בית המשפט לקבוע מהי הנכות התפקודית, שממנה סובל הנפגע ומהי השלכתה על כושר השתכרותו לעתיד (ר' לדוגמה את ע"א 8388/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן-ארי, פ"ד נו(4) 689, 710).
קיומה של נכות רפואית הוא תנאי לקביעתה של נכות תפקודית. יחד עם זאת, אין הכרח שתהא חפיפה בין שיעור שתי הנכויות הללו (ר' לדוגמה, ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 799). בעוד שהנכות הרפואית מסורה, על פי רוב, להערכת מומחים רפואיים, הרי שהנכות התפקודית היא בתחום החלטתו של בית המשפט, שיכול, בהתאם לנסיבות המקרה שלפניו, לסטות ממנה, לכאן או לכאן. הנכות התפקודית מבטאת את מידת הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע הספציפי. נסיבותיו האישיות של הנפגע, מקצועו ועיסוקו של הנפגע קודם לפגיעה, גילו, מצבו המשפחתי וכן מצבו הנפשי לאחר התאונה משפיעים על קביעת מידת הנכות התפקודית שנגרמה לו (ראו: קציר, עמ' 249).

8.       בנסיבות המקרה דנן, מצאתי לנכון להעמיד את הנכות התפקודית של התובע בגובה של 30%. התחשבתי בנדון בקביעת המל"ל בדבר הפעלת תקנה 15 לעיל על אף שעל פי הדין בית המשפט אינו מחוייב בהחלטה זו (ראה א. ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה שלישית, 1999, עמ' 484).  התובע הינו בן 48 שנים (בעת קרות התאונה היה כבן 44), אב ל- 5 ילדים קטינים, ללא השכלה פורמאלית. התובע עבד במקום עבודתו האחרון (חברת הובלות חוף הכרמל בע"מ) תקופה של 10 חודשים, כאשר שכרו הממוצע עמד על סך של 5,143 ש"ח  ברוטו - 4,900 ש"ח נטו לערך. מהראיות עולה, כי לפני כן, עבד התובע בחברות הובלה אחרות. לדבריו (ר' חקירתו עמ' 7-8) עבד בחברת פלייינג קרגו כ 8-9 חודשים, לפני כן כנהג בחברת ניר עציון 3-4 חודשים, ולפני כן עבד תקופות של 4 ו 5 שנים בחברות ההובלה מטיילי עירון ושעב. בעקבות התאונה, הוגבל רישיון הנהיגה של התובע לרכב עם תיבת הילוכים אוטומטית בלבד. הדבר אכן מצמצם את האפשרויות הקיימות בפניו למצוא עבודה בתחום ההסעות, אך מכאן רחוקה הדרך לקביעה, כי לתובע אין יכולת לעבוד למחייתו - אם בענף התחבורה, ברכב עם תיבת הילוכים אוטומטית, ואם בתעסוקה בתחום אחר. בהקשר זה, העיד התובע כי בשנת 2003 (כארבע שנים לפני התאונה) הוא ניסה לעשות הסבה מקצועית מתחום ההסעות לתחום המיזוג, אבל העניין לא הסתייע (ראה עדותו עמ' 8, ש' 26-27 וש' 31). זאת ועוד, מהראיות עולה, כי התובע לא מיצה את האפשרויות ללימוד תחום מקצועי אחר, שהמל"ל העמיד בפניו. לא נעלמה מעיני טענת התובע כי יש לו קושי לשבת ולנהוג גם הרכב עם תיבת הילוכים אוטומטית, אך טענותיו אלה לא גובו - כפי שהיה מצופה - בתיעוד רפואי הולם, מה גם שהתובע לא הבהיר, מדוע לא יוכל לעבוד בעבודות אחרות, כגון שמירה או עבודות דומות אחרות, שרמת ההשתכרות בהן דומה לזו בה עבד עד לתאונת הדרכים.

9.         ראשי הנזק

9.1.   כאב וסבל

בהתחשב בגילו של התובע, בנכותו הרפואית (20%), בימי האשפוז ככל שאלה היו קשורים לתאונה (10 ימים), יועמד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 35,166 ש"ח.

9.2.   הפסדי השתכרות לעבר

רישיונו של התובע נשלל ממנו לתקופה שבין 14/12/2007 ועד 20/6/2010 - היינו 30 חודשים, במהלכם לא התאפשר לתובע לחזור לעבודתו כנהג הסעות, וכן במהלך תקופה זו הוא היה במעקב רפואי. בתאריך  17/6/2009 עבר התובע ניתוח של הוצאות הברגים מרגלו. הפיצוי בגין ראש נזק זה יחושב לפי שכר נטו 4,900 ש"ח על פני 30 חודשים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית -  159,178 ש"ח

מתאריך 20/6/2010 ועד היום, כאמור לעיל, הנכות התפקודית נקבעה בשיעור של של 30%. הפיצוי בגין תקופה זו, בתוספת הפרשי הצמדה  וריבית, יעמוד על סך של  22,298 ש"ח .

9.3.   הפסד כושר השתכרות לעתיד וזכויות סוציאליות: